התמחות-בהורות

מאת: תמי רחמן

“הילדה שלנו מקסימה בבוקר ונוראית בלילה”, מספרים הוריה של נילי בת החמש הנתקלים כל ערב מחדש בקשיים להשכיבה לישון. “היא מוכנה שרק אני אשכיב אותה לישון ודורשת שאשכב לידה במיטה כל הלילה, אני לא יכולה לעמוד בבכי שלה וקולות הזעקה כשאני זזה משם”, מוסיפה אמה שבדרך כלל נרדמת במיטתה של נילי ונשארת עד הבוקר. “בבוקר כשאני מתעוררת לידה היא מחייכת חיוך מתוק של מלאכית ולי כואב כל הגוף”. אביה של נילי מדגיש את הפגיעה בזוגיות, “למעשה לא ישנו אחד עם השני באותה מיטה כבר שנתיים, שלא לדבר על משהו אינטימי בינינו”.

זהו אחד הסיפורים החוזרים על עצמם אשר עולים במפגשים שלי עם הורים המגיעים לחדר הטיפולים. אך לפני כניסתי להתערבות הטיפולית אני שואלת את עצמי את השאלות הבאות . במי צריך לטפל? בהורים? בילדה? או אולי גם וגם?

ישנן מספר דרכי התערבות העומדות לרשותי. להתחיל תהליך טיפולי עם הילד ובמקביל ההורים יקבלו הדרכה. או אפשרות נוספת בה אתמקד במאמר זה – הדרכת הורים -ללא טיפול בילד.

התמחות בהורות

הדרכת הורים הינה התערבות טיפולית משמעותית המאפשרת להורים הזדמנות להתבוננות משותפת בחייהם ובחיי ילדיהם. זו הזדמנות לברר ביחד מחדש ערכים חינוכיים, אמונות חלומות, אכזבות וציפיות. ההדרכה מזמינה את ההורים להיות צופים פעילים בדפוסי ההורות שלהם ובעיצובם, דרך הספור האישי של כל אחד מהם. הם נפגשים מחדש עם הילד שהם היו ועם הוריו של אותו הילד, (הוריהם עצמם), ניצבים מחדש עם אירועים שונים, טובים ופחות טובים, שעיצבו את חייהם בבגרות והמשיכו להשפיע עליהם בהורות.

כל אחד מאיתנו נושא איתו את ספור חייו. כאותו תיאטרון שבו מתקיימים זה לצד זה הדמויות, התלבושות, הטקסט, הבמה, התפאורה, הקהל והמסך. במהלך חיינו אנחנו פותחים וסוגרים את המסכים בהתאם לנסיבות, כשיש משהו שלא נוח לנו לראותו נסגור עליו את המסך. עם לידתם של ילדינו והצטרפותם למשפחה, דפוסי ההתנהגות שלהם יגרמו לנו לפתוח בעל כורחנו את אותם מסכים שסגרנו, ויאלצו אותנו להיפגש פנים מול פנים עם אירועים מחיינו שמזמן כבר רצינו לשכוח.

שני התחומים בהדרכה:

הדרכת הורים מתמקדת בשני תחומים חשובים: התחום הפסיכו-חינוכי והתחום הדינמי (רגשי). בתחום הפסיכו חינוכי ההורים לומדים להסתכל על שלבי ההתפתחות של ילדם. הם לומדים להבין מה מתאים ומה לא מתאים בהתנהגותו של ילדם, ביחס לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. ידע זה מאפשר להם לזהות את קשייו ולהגיב בהתאם. (בהדרכה הם משפרים את דרגי התגובה) הבנה זו תורמת רבות ליכולת ההורית.

בתחום הדינמי (רגשי) לומדים ההורים להתבונן פנימה אל עצמם. הם מוכנים להיפגש עם חוויות הילדות שלהם לגלות את המקומות המוסתרים (ששם הם בחרו להוריד את המסך כדי לא לחזור ולראות את הקושי ואת הכאב שהיו להם בתקופות שונות בחייהם).

בתהליך הדרכה, הם מקבלים כלים המאפשרים להם לזהות את תגובותיהם כהורים כלפי התנהגויות ילדם. ניתן לראות כי הורים מגיבים בדרכים שונות,.

במאמר זה אדבר על שלוש תגובות של הורים כלפי התנהגות ילדיהם, אשר מושפעות באופן ישיר מחוויות הילדות שלהם עצמם שלוש התגובות הן : כעס, הזדהות והימנעות.

דוגמא לתגובת כעס של הורים:

“לדנה שלנו יש בעיה חברתית . כשאני חוזר מהעבודה ומוצא אותה מול המחשב והטלוויזיה עם ארטיק בפה ,זה מוציא ממני כעסים גדולים ואני צועק עליה : “תקומי כבר ותעשי משהו עם עצמך.” בתגובה דנה בוכה ומסתגרת בחדר שלה.

האם תגובת הכעס של האב עוזרת לדנה? בהדרכת ההורים אני מתמקדת קודם כל בהם. כל אחד מספר את סיפורו האישי. אני מנסה לפתח את הנושא ולבדוק איתם מה זה אומר בשביל כל אחד מהם להיות שייך, להיות מקובל, להיות עם חברים. השיחה מתגלגלת לתקופת הילדות של כל אחד מהם. האב נזכר איך בהפסקות כאשר היו בוחרים ילדים למשחק הכדור רגל ,הוא היה נשאר אחרון להיבחר. זיכרון זה משאיר בו עצב רב. האם מספרת על עצמה שהייתה ילדה לא מקובלת “זה כל כך מרגיז אותי איך מול עיני זה קורה לבת שלי”

אנחנו מנסים יחד ללמוד כיצד חוויות הילדות שלהם משפיעות על האופן שבו הם מתייחסים אל ילדתם. מרגיז אותם לראות את אותם קשיים שהם עברו בילדותם מתממשים אצל בתם .תגובת הכעס שלהם אינה מסייעת לילדתם בסופו של דבר.

דוגמא לתגובת הזדהות של הורים:

לאורי יש הפרעת קשב וריכוז. כשהוא חוזר מבית הספר אין לו כוח לכלום. “המלחמה” על עשיית שיעורי הבית הופכת את הבית ל”שדה קרב”. “לי יש זיכרונות קשים ממאבקי הכוח שהיו לי עם אבי על עניין זה” אומרת האם “אני אוותר לו ,העיקר שהיחסים שלנו לא יתקלקלו” בבית יש על כך חילוקי דעות בין האב ובין האם וזה גורם למתח רב ביניהם.

הזדהות עם רגשות ילדינו חשובה ותורמת רבות לקשר. חשוב לשים לב שלעיתים הזדהות יתר ,בעיקר כשזה נוגע במקומות הכואבים שלנו ההורים, יכולה לגרום לחוסר גבולות וחוסר מותאמות לצורכי הילד . בהדרכת ההורים אני בודקת עם ההורים על מה הם מסכימים ביחד. יעלו נושאים כמו : חינוך.עמידה בדרישות ,גמישות מותר ואסור וחלוקת האחריות ביניהם. אנחנו בודקים את צרכיו של אורי ואיך עוזרים לו בעניין זה. .בשיחה עם האם יעלו התכנים הרגשיים שלה ומה מקומם בתגובותיה לבנה.

דוגמא לתגובת הימנעות של הורים:

רמי מרגיש שהוא לא מצליח בשום דבר. יש לו דימוי עצמי נמוך. הוא מעדיף לוותר על כל דבר שאין בו הצלחה בטוחה. כשמזמינים אותו לשחק הוא אומר: ” לא בא לי “ אמו רוצה שהוא יקבל עזרה כדי לחזק את ההערכה העצמית שלו . האב אומר: “רמי הוא בדיוק כמוני. גם אני פחדתי “מהצל של עצמי” דחפו אותי למים והייתי צריך לשחות לבד.גם רמי צריך לשחות בכוחות עצמו”

האם היתעלמות האב מקשייו של רמי תורמות ועוזרות לבנו? היתעלמות והימנעות מהבעיות אינן פותרות אותן,רק אולי מרחיקות . בהדרכה אני עוזרת לאב לעשות אבחנה בין צורכי בנו כיום ובין חוויותיו כילד ב”חינוך של פעם”. האב מגלה תוך כדי פגישה, כמה היה לו קשה בילדותו ואיך הוא בחר לבנות סביבו חומה ולהיתנתק רגשית בלי לשתף איש. אחרי כמה פגישות עם ההורים הם מגיעים להחלטה משותפת שרמי יתחיל טיפול פרטני והם יקבלו הדרכה במקביל.

שלוש הדוגמאות שהובאו כאן מחזקות את הצורך בהדרכת הורים .הדוגמאות מסבירות את הסיבות לאופן התגובה שלנו אל ילדינו. הדרכה מעשירה את הידע ואת המודעות של ההורים ונותנת להם “כלי- עבודה” לשימוש יומיומי.

כיצד נקבע האם הטיפול צריך להיות פרטני בילד או ניתן לתת הדרכת הורים בלבד?

בפגישת ההיכרות הראשונה עם ההורים אקשיב לספור ההורי, אלמד מה הן ההתלבטויות שלהם, עם מה הם מתקשים, מה חשוב להם ומה הכי מציק וכואב. אנסה לזהות עם איזה כוחות הם באים לפגישה. יחד עם ההורים נקבל את ההחלטה האם יהיה נכון להתחיל רק בהתערבות הדרכתית- טיפולית שלהם ,או להתחיל בתהליך טיפולי נפרד לילד. (ולקבל הדרכת הורים במקביל).

התמחות בהורות

הדרכת הורים מאפשרת להורים לראות את עצמם כחלק מתהליך משפחתי חשוב ובריא. לפעמים פגישה אחת או מספר פגישות נותנת להורים את הכיוון הנכון להורות טובה יותר אשר מאפשרת להם לפתח בעצמם את המומחיות להורות.