מורה נבוכים להסכם הגירושין

מאת: שי גיל

ברשימתי זו, אני מבקש לעמוד בתמציתיות על תכנים ומונחים שנפגוש בד”כ בהסכמי גירושין, מתוך כוונה לפוגג חששות ולשכלל את היכולת להתמצא ולנווט בהצלחה “במבוך” הגירושין.

הגט

על פי ההלכה היהודית, ‘גט’ הינו שטר כתוב באמצעותו “מגרש” הבעל את אשתו ומביא על ידי כך לסיום נישואיהם. ‘סידור גט’, מתבצע בבית דין רבני באזור מגוריהם של בני הזוג, שלו נתונה הסמכות הבלעדית לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים. בני זוג יהודים שהתחתנו בנשואים אזרחיים, או בנישואים פרטיים שאינם מוכרים על ידי הרבנות, או בני זוג שקיים ספק לגבי יהדותו של מי מהם,  גם הם יזדקקו לגט  המכונה: “גט לחומרא”, או גט “מחמת הספק”, כלומר יזדקקו לשרותי הרבנות בדרכם לפרידה. מאידך, כאשר ברור מעל לכל ספק שאחד מבני הזוג לפחות אינו יהודי, אין לבית הדין הרבני סמכות לדון בעניינם ועל בני הזוג לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה ל ‘התרת נישואים’.

מנקודת המבט הלכתית, הגט נועד להבטיח שבני הזוג יהיו פנויים בבואם להקים מערכת משפחתית חדשה ולמנוע מצב של ממזרות (ילד שנולד לאישה יהודיה ולגבר יהודי בעוד האישה נשואה לאחר). עבור בני זוג חילוניים, ניתפס הגט לעיתים קרובות כעניין הילכתי כפוי ולא נעים במיוחד שנאלצים לעבור. אולם אני מבקש להציע נקודת מבט נוספת, על פיה המעמד הטקסי של “סידור הגט” בנוכחות עדים, יחד עם המפגש האישי בגובה העיניים בין שני בני הזוג המשתפים פעולה בדרכם לנפרדות ולעצמאות, מעניק לגירושין מימד של רצינות, מחויבות וסופיות ובכך מסייע לכל אחד מבני הזוג להפנים את משמעות הפרידה ברבדים השונים: הקנייני-חומרי, הנפשי- רגשי והבן אישי.

הכתובה

הכתובה היא מסמך משפטי הילכתי שבמקורו נועד להגן על זכויות האישה הן במהלך הנישואים והן במקרה של גירושין, כאשר הבעל מתחייב לשלם סכומי כסף מסוימים במידה ויגרש את אשתו.

מדובר במסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין, הגם שחלקנו לא מודע למשמעויותיו. לענייננו, מאחר והסכם הגירושין קובע ומגדיר את חובותיו הממוניות של הגבר כלפי האישה והילדים, הוא למעשה מחליף את הכתובה ולכן, נוהגים בד”כ לציין בהסכם, שהאישה מוותרת על זכויותיה הממוניות והאחרות הנובעות מקשר הנישואין לרבות מכתובתה למעט זכויותיה המפורטות בהסכם הגירושין.

בשולי הדברים אוסיף שכיום, לאור החקיקה והפסיקה שעיגנה את זכויותיהם הממוניות של בני זוג לעת פרידה, אנו עדים לתהליך  הדרגתי, שבו הכתובה משנה את יעודה למסמך שבו מצהירים בני הזוג על אהבתם, חזונם ומחויבותם ההדדית והשוויונית זה כלפי זו וזו כלפי זה.

 

משמורת והסדרי ראייה

המשמורת עוסקת בקשר ובאחריות ההורית ביחס לילדים. המשמורת הפיזית, קרי, מקום מגוריו העיקרי של הילד, נתונה להחלטת הוריו וזאת כל עוד החלטתם עולה בקנה אחד עם עקרון “טובת הילד”, כפי שהוא נתפס בעיני בית המשפט.

גם כשהוחלט שהמשמורת הפיזית תינתן לאחד ההורים בלבד, למשל- לאמא הממשיכה לגדל את הילדים,  הרי שאין בכך כדי לשלול או להמעיט מהשמורת המשפטית  שנותרת בד”כ משותפת לשני ההורים, כלומר, לחובה לדאוג לילד ולקבל החלטות שוטפות בענייני גידולו וחינוכו, שמסורה לשני ההורים וזאת בהתאם לקבוע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

כאשר בני זוג עסוקים בשאלה אצל מי יגדל הילד,  חשוב להניח בצד כל התחשבנות מיותרת ולשקול בכנות מה ההסדר שבנסיבות הקיימות יעצים ויחזק את הקשר של כ”א מכם עם הילדים ויפחית ככל האפשר את הפגיעה שעשויה להיגרם לילדים כתוצאה מהגירושין.

לעתים קרובות מחליטים על הורה אחד כהורה “משמורן” כאשר ביתו מהווה את מרכז חיי הילדים, אבל יש מקרים שבהם מחליטים על משמורת משותפתלשני ההורים, או מפוצלת, כל מקרה ונסיבותיו בהתאם לצרכי המשפחה. בכל מקרה,  חשוב שלילדים תהיה גישה וקשר לשני ההורים וזה תלוי בן השאר במרחק הפיסי שבין הבתים ולהסדרי הראיה עליהם יוחלט, כלומר באילו ימים ישהו הילדים אצל ההורה השני.

מזונות הילדים

המזונות של הילדים כוללים את כל צרכי מחייתם, כאשר הפסיקה מבחינה בין ‘צרכים הכרחיים’  “לצרכים עודפים“. צרכים הכרחיים נתפסים כחיוניים לקיומם של הילדים וכוללים: מזון, הלבשה והנעלה, מקום מגורים ואחזקתו המכונה- מדור, צורכי חינוך, צרכים רפואיים שוטפים, דמי טיפול בילדים. עיקר נטל תשלום “הצרכים ההכרחיים” מוטל בד”כ לפתחו של האב, אך הוא תלוי במשתנים שונים כגון:  גיל הילדים, יכולת השתכרות ההורים, סוג המשמורת ועוד. צרכים עודפים מכונים ‘צרכים מדין צדקה’ וכוללים: חוגים, קייטנות, שעורים פרטיים, צרכים רפואיים שאינם מכוסים על ידי הביטוח הרפואי, טיפולים רגשיים ועוד…, בהם נושאים ההורים יחדיו בד”כ, בהתאם ליכולתם הכלכלית ולרמת החיים שבה הורגלו הילדים.

יודגש, שהסכם גירושין שנערך במסגרת של גישור, מאפשר להורים להתאים את סכום המזונות ואופן חלוקתם ביניהם, מתוך ראייה מושכלת המביאה בחשבון את מכלול צרכי המשפחה המתפצלת וכמובן את טובתם של הילדים.

 

רכוש הצדדים ואיזון משאבים

חוק יחסי ממון בן בני זוג 1973, קובע הסדר של ‘איזון משאבים’,  על פיו לכל אחד מבני הזוג עומדת זכות נדחית המתגבשת עם פקיעת הנישואין למחצית מכלל הנכסים, הכספים, הזכויות והחובות של שני בני הזוג ( למעט: ירושות, מתנות , או גמלה בגין נזקי גוף, השייכים לבן הזוג שקיבל אותם). יודגש שהשיתוף חל על כל סוגי הנכסים לרבות: זכויות סוציאליות ובתנאים מסוימים גם נכסי קריירה כגון מוניטין של עסק המצוי בידי אחד מבני הזוג.

יחד עם זאת, החוק מאפשר לבני הזוג להתנות עליו ואמנם במסגרת הסכם גירושין יכולים הצדדים להחליט באיזה אופן ברצונם לחלק את נכסיהם.לדוגמא, יש זוגות המעדיפים לדחות לפרק זמן מוגדר את פירוק השיתוף בדירת המגורים ולאפשר בפרק זמן זה להורה המשמורן להמשיך ולהתגורר בדירה יחד עם הילדים. כך נהנים הילדים מהמשכיות בתנאי סביבת המגורים המוכרת, על כל היתרונות הגלומים בכך ובו בזמן חוסכים ההורים בעלויות המעבר והמדור. זו רק אחת האפשרויות מני רבות לעיצוב הסדרי חלוקת הרכוש בהסכם הגירושין, בניסיון לאזן בין חלוקה שוויונית ככל האפשר של הרכוש המשותף, יחד עם שאיפה לצמצום הפגיעה הנגרמת למשפחה בעטיה של החלוקה הנ”ל.

 

לסיכום

הזכרנו ברשימה זו בתמציתיות נושאים ומונחים המרכיבים בד”כ כל הסכם גירושין. אולם מאחר ומדובר בנושא מורכב, אין לראות בדברים אלו תחליף לקבלת יעוץ משפטי מקיף וממצא בכל אחד מהנושאים.